הפלאה על כתובות ע״א

1 בגמרא אמר אביי כהנת אתי לאשמעינן וכו'. יש לדקדק דלכאורה משמע מדלא קאמר כהנת איכא בינייהו דס"ל לאביי דר"י מפרש דברי ת"ק. וזה אינו דהא לקמן ע"ב אמר אביי סיפא אתי לכהנת ור"י הוא הרי דס"ל דפליג על הת"ק ובאמת הא גופא קשה מנ"ל דפליג אי משום דלא נקט לשון אימתי דקי"ל בכל מקום דאמר ר"י אימתי לפרש ובמה לחלוק הא לא אמר נמי במה. ולענ"ד נראה דהא דקאמר ר"י בישראל חודש א' אע"ג דלאביי הוא שוה בזה לת"ק א"כ למה הכפיל ר"י אלא משום דר"י לשיטתיה דאיתא בגיטין דף צ"ה המוציא אשתו משום נדר לא יחזור ור"י ס"ל דוקא נדר שהודר ברבים משום פריצותא א"כ הא גופא קמ"ל דבישראל חודש א' משום דמותר להחזירה וממילא דלת"ק דר"י אין חילוק בין ישראל לכהן וכיון דס"ל דבישראל שלשים יום ה"ה בכהנת וא"ש הא דקאמר לקמן ור"י היא והיינו דלא קאמר הלשון כהנת איכא בינייהו דהא לת"ק כהנת וישראלים ענין אחד הוא אלא כיון דר"י הוצרך לאשמעינן דין כהנת הוצרך נמי ממילא לאשמעינן דין ישראל ומזה ראיה למ"ש הב"ש בסימן י' בשם הדרישה דאף המוציא אשתו משום נדרו דוקא שנדר לגרשה מותר להחזירה אבל משום נדר אחר לא יחזיר ויותר נראה לפמ"ש לעיל בשיטת רש"י דסוגיא דלעיל וכיון דמשועבד לה אזלי אליבא דרב אבל לשמואל דמוקי סיפא דמתניתין בנדרה היא וקיים לה הוא ה"נ אין צריך לדחוקא ברישא ומוקי גם רישא בנדרה היא א"כ בודאי לת"ק אין חילוק בין ישראל לכהנת בנדרה איהי דלא יחזיר. ועיין מ"ש לקמן בזה:

2 עוד נראה הא דלא ניחא לאביי דחודש מלא וחודש חסר איכא בינייהו דהא כתבו התוס' ד"ה ר"י דסתם חודש היינו חסר ונראה משום דלפמ"ש לקמן בסיפא לשיטת התוס' לקמן דס"ל דטעמא דת"ק בנדרה שלא תטעום א' מכל הפירות הוא משום שאינה יכולה לסבול כלל אפילו יום א' ואפ"ה לר' יהודה דאף דאין יכולה לסבול מ"מ בישראל יום א' מקיים הרי דיום א' צריכה לסבול א"כ ה"נ אפילו אם נימא דס"ל לר"י דיותר מחודש א' זילא בה מילתא על פרנס א"נ דלא עביד שליח שליחותא כדאמר לעיל מ"מ הא ס"ל לר"י דיום א' צריכה לסבול ממילא הוי שלשים יום כמו לת"ק ורבא ע"כ ס"ל דאינה צריכה אפילו יום א' לסבול ובפירות היינו א' ממיני הפירות ומשום דמיירי בסתם והיא לא תמצא פתח כמו שיבואר לקמן. ודוק:

3 ובלימוד הישיבה אמרתי דפלוגתא דאביי ורבא מכוונין זה כנגד זה דלפמ"ש לעיל אי מוקמינן רישא דמתניתין בנדרה היא אע"ג דשמואל מוקי בסתם צ"ל כשיטת הדרישה והש"ך דבשאר נדרי ענוי נפש לא אמרינן מסני סני וצריכה להמתין ל' יום שיכולה לסבול א"כ ממילא א"א לפרש דטעמא דת"ק בפירות שא"צ להמתין אפילו יום א' הוא משום מסני סני כפירש"י. אלא כפי' התוס' דאינה יכולה לסבול כלל וטעמא דר"י דאפ"ה צריכה בע"כ לסבול יום א' א"כ ממילא דבעינן חודש מלא דהיינו עם יום א' שצריכה לסבול לר"י ורבא לא מוקי רישא דמתניתין בנדרה היא כלל משום דס"ל דאמרינן מסני סני ואם כן ממילא דמייתרא הא דאמר ר"י בישראל חדש א' דגם לת"ק מותרת לחזור בנדר הוא וע"כ דאיכא בינייהו חודש חסר דהא לפ"ז ל"ל לר"י כלל יסבול יום א' דלדידיה אמרינן דפירות יום א' יכולה לסבול אלא כיון דנדרה סתם ס"ל לת"ק דהיא לא תמצא פתח לכך יוציא מיד כפירש"י ודוק:

4 תוס' ד"ה שלא תטעום וכו'. הא דלא פירשו דאף למאי דמוקי בנדרה היא היינו שנדרה מכל הפירות יום א' או שנים כמשמעות דברי ר"י אליבא דרב דהיינו במפרש יום א' ובזה ודאי חל הנדר שלא תאכל ב' ימים וכ"ש דהוי א"ש טפי שיטת התוס' דטעמא דנדרה איהי כיון דאינה יכולה לסבול כלל דהיינו שלא תאכל כלל ואפ"ה חל כיון שאפשר לחיות וצ"ל משום דמשמע להו דשמואל מוקי מתניתין בסתם. ועיין בסמוך. וק"ל:

5 תוס' ד"ה שנדרה היא ותימא לפירושו וכו' דאם נדרה לעולם וכו'. הנה לכאורה קשה לי טובא לפי שיטת התוס' דצ"ל דאמרה כל זמן שאני תחתיך לפ"ז קשה בברייתא האשה שנדרה בנזיר וכו' מאי תרויח אם יוציא הא קייש לומר דאין נזירות פחות מל' יום א"כ אפילו אמרה כל זמן שאני תחתיך הא אפילו אמרה הריני נזירה שעה א' צריכה להמתין שלשים יום בשלמא לפירש"י יש לומר בתולה בתשמיש ואם יגרשה ולא תשמש לא תהא נזירה אבל לפירוש התוס' א"א לומר כן כיון דלא ידע מסברא דמסני סני לה א"כ קשה תשתה יין ותמתין שבת אחת ואף לפירש"י הוא דוחק לאוקמי בתולה בתשמיש ותו דלר"י דס"ל דלא ניתן נזירות אלא להפלאה לא שייך תנאי בנזירות וצ"ל כדמשני בנזיר הא דידיה הא דרביה אך באמת בברייתא לא נקיט לישנא דיוציא אלא באם אמר אי אפשי באשה נדרנית יוציא משמע דאינה יכולה לכופו כמ"ש וכבר כתבו בזה הרא"ש והר"ן דברייתא לאו דוקא דבאמת היא יכולה לכופו ולפמ"ש א"ש דהטעם הוא משום דבנזירה לא תרויח בגירושין. מיהו נראה לי דטעמייהו דהרא"ה והר"ן משום דס"ל כסברת המפרשים דהא דכתבו התוס' דאם כן מאי תרויח אינו אלא לפי דס"ד דלא ידע מהך סברא דמסני סני אבל לפי המסקנא אף דאינה מרוחת מ"מ אינה יכולה לסבול להיות תחתיו משום סברא דמסני סני א"כ למסקנא צ"ל דבאמת לשון הברייתא ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית לאו דוקא אלא כופין להוציא. ולפ"ז נלענ"ד ליישב לפירש"י קושית התוס' דאכתי לא ידע שהיא לא תמצא פתח לנדרה. ותו דמי דחקו לרש"י ז"ל לפרש הכי שיכולה לסבול והוצרך לומר משום דמתניתין בסתם והיא לא תמצא פתח ותו דצריך לדחוק דטעמא דר"י דבישראל יום א' ובכהנת שני ימים צריכה להמתין אפילו בנדרה היא שמא תמצא פתח אף דהיא אינה מבקשת פתח. ויותר הוי ניחא כפי' התוס' דאינה יכולה לסבול אפילו יום א' אלא דס"ל לר"י דצריכה ע"כ לסבול יום א' או שני ימים ויותר קשה על הרמב"ם ז"ל דפסק בהדיא דפירות ג"כיכולה לסבול שלשים יום. ונלענ"ד דנפקא להו מברייתא זו דקאמר ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית דמשמע דלא כפינן ליה להוציא והיינו משום דסתם נזירות שלשים ושלשים יכולה לסבול שלא תשתה יין וה"ה א' מכל הפירות אלא דאם רוצה להוציא צריך שיתן כתובה דהוא נותן אצבע בין שיניו וממילא צ"ל דטעמא דמתניתין משום דנדרה בסתם והיא לא תמצא פתח ולפ"ז יש לומר דאף רש"י ז"ל ס"ל כפירוש התוס' דלפי הס"ד השתא באמת הוי מצי למימר דפירות אינה יכולה לסבול והא דנקט בברייתא ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית דמשמע דלא כפינן ליה היינו משום דבנזירה לא תרויח כלל כיון דלא ידע מסברא דמסני סני וכוונת רש"י ז"ל לפרש לפי המסקנא דמסיק סברא דמסני סני א"כ א"א לפרש משום דלא תרויח ע"כ צ"ל לתנא דברייתא משום דיכולה לסבול ל' יום שלא תשתה יין וממילא טעמא דמתניתין משום דבסתם היא לא תמצא פתח. ועיין בסמוך. ודוק היטב. ומזה מוכח דס"ל לרש"י והמרב"ם ז"ל דלא כסברת הדרישה והש"ך דלא שייך מסני סני אלא בתולה בתשמיש דא"כ מאי קשיא להו בברייתא ומנ"ל דיכולה לסבול. וכבר כתבתי לעיל דדבריהם יתכן לשיטת התוס'. ועיין קונטרס אחרון:

6 בא"ד דאם נדרה לעולם א"כ מאי תרויח וכו'. לכאורה הוי מצי למימר דס"ל כר"י דאמר בקונם בשינה היום אם אישן למחר אסור בשינה היום שמא יישן למחר משום דבתנאה לא מזדהר. א"כ יש לומר שנדרה היא מפירות מעכשיו אם תשמש ואסורה מיד בפירות שמא תשמש. אם כן תרויח שפיר אם תתגרש דתו ליכא חשש שמא תעביד איסורא ותשמש עמו כיון שגירשה. וצ"ל דס"ל דאפ"ה לא תרויח דאף אם יגרשנה אסורה שמא יחזירנה ותשמש. ואף דלפמ"ש לעיל דלת"ק דר"י ס"ל בפרק השולח דהמוציא משום נדר לא יחזיר ליכא למיחש. מ"מ לר"י דאמר בישראל יום אחד משום דיכול להחזירה תקשי. אך נראה דיש לומר דמיירי בנדרה מפירות אם תשמש. ונהי דמותרת בפירות מיד כיון שלא אמרה מעכשיו. מ"מ אם תשמש תאסר בפירות והיא יראה לשמש שמא לא תמצא היתר אצל חכם ותאסר בפירות אפילו אם תתגרש. וכיון דקי"ל דאין מתירין הנדר עד שיחול. א"א להתיר עד שתשמש ויחול הנדר וכיון שהיא יראה לשמש שמא לא תמצא היתר. א"כ למה תמתין לשמואל שמא תמצא פתח הא אי אפשר לה להתיר. וצ"ל דס"ל דאפ"ה תמתין דאם תמצא פתח והחכם ירצה להתירה על ידי הפתח. אז תוכל לשמש כדי שיחול הנדר ואח"כ יתיר החכם. ולכאורה היה נראה לי דיש לתרץ בזה קושית התוס' לקמן ע"ב ד"ה אבל הכא וכו' וא"ת וימתין שמא ימצא פתח להקמתו וכו'. ולפמ"ש יש לומר דמיירי שנדרה מקישוט אם תשמש והיא יראה לשמש פן תאסר לעולם בקישוט וכיון שאין החכם יכול להתיר אפילו אם ימצא פתח להקמתו עד שיחול הנדר דהיינו שתשמש והיא יראה לשמש שמא לא ירצה הבעל אח"כ להתיר ולהפר ותהא אסורה לעולם בקישוט. ולא יועיל אפילו אם נתגרשה והיא לא תמצא פתח להתיר לעצמה משום סברא דמסני סני. מיהו לפי מה שיבואר לקמן דבכה"ג שעיקר הנדר היה מקישוט אפילו אם תלתה בתשמיש אינו יכול להפר לר' יוסי דאינו עינוי נפש לא קשה מידי דא"א לאוקמי בהכי. ועיין בסמוך דמוכרח לפרש כן כמ"ש ולפ"ז נלענ"ד דיש ליישב נמי שיטת רש"י ז"ל דיש לומר דזה ידע הש"ס השתא נמי שהיא לא תמצא פתח כיון דרצונה להתגרש. ועיקר קושית הש"ס לקמן ותתקשט ותאסר היינו כקושיות התוס' לקמן שמא ימצא פתח להקמתו וע"ז משני משום סברא דמסני סני כמו שתירצו התוס' לקמן ד"ה אבל הכא וכו' א"כ אתי שפיר דהכא ליכא לאקשוי שמא ימצא פתח להקמתו. דיש לומר דנדרה מפירות אם תשמש והיא יראה לשמש פן לא ירצה הבעל להתיר ולהפר ותיאסר עולמית ואפילו אם יגרש כנ"ל משא"כ לקמן דליכא למימר הכי משום דאם כן אינו יכול להפר לר' יוסי שפיר מקשה. ודוק:

7 ובזה נלע"ד דאתי שפיר לדעת רש"י ז"ל דהא דאמר ר' יהודה בכהנת שני ימים אע"ג דלשיטתו יכולה ליסבול פירות ל' יום אלא משום דמיירי בסתם א"כצ"ל דהא דאמר ר' יהודה בכהנת שני ימים אפ"ה ממתינין שני ימים שמא תתחרט ותמצא פתח א"כ קשה לפמ"ש במתניתין דאינו יכול לגרשה על תנאי בנדר הוא אבל למאי דמוקי בנדרה היא קשה דהא יכול לגרשה על תנאי שאם תמצא פתח יתבטל הגט והכא לא שייך מ"ש במתניתין דר"י לשיטתיה דס"ל דאין ברירה בתולה בדעת עצמו הא הכא דתולה בדעתה הוי תולה בדעת אחרים. בשלמא לשיטת התוס' דמיירי שאמרה כל זמן שאני תחתיך וכיון שיגרשה אין הנדר חל ואין יכול להתיר כמ"ש במתניתין אבל לפירש"י משמע דלא מיירי דאמרה כל זמן שאני תחתיך אם כן שפיר תוכל להתיר אחר גירושין. ותו דאפילו אם נימא דמיירי שאמרה כל זמן שאני תחתיך. אכתי קשה דיכול לגרשה על תנאי שלא תאכל א' מהפירות שנדרה עליו שני ימים או יותר. דהא לפירש"י יכולה לסבול ל' יום ואם כן אפילו אם יגרשה תהא אסורה לאכול אף שאמרה כל זמן שאני תחתיך דהרי אם תאכל יתבטל הגט היא תחתיו ושפיר תוכל להתיר ולאכול ויתבטל הגט באמת ולמה צריכה להמתין שני ימים. ולפמ"ש א"ש דהא דמיירי שאסרה עליה הפירות אם תשמש. ואין להמתין שמא תמצא פתח. אלא כשתמצא פתח תשמש ויחול הנדר ותוכל להתיר. משא"כ אחר גירושין אפילו אם תמצא פתח הרי אסורה לשמש קודם היתר מטעם גרושה. וכיון שאי אפשר לשמש אין נדר הפירות חל ואינה יכולה להתיר. ושפיר צריכה להמתין שני ימים. ודוק:

8 בגמרא קסבר ר' יוסי בעניות שלא נתן קצבה וכו' הנה לכאורה משמע דאם לא נתן קצבה יוציא מיד כפירש"י במתניתין בד"ה בעניות וכו' אבל אם נתן קיצבה תמתין עד אותו זמן וכו'. משמע להדיא דבלא נתן קצבה אינה צריכה להמתין עד אותו זמן וכבר כתבנו במתניתין בפירוש רש"י בד"ה ובכהן וכו' שמא סופו יתחרט דמפרש מתניתין אליבא דשמואל דהלכא כוותיה. ותו דמוכרח הוא לפרש כן אפילו אליבא דשמואל דאי בעניות שלא נתן קצבה היינו שיגרש לאחר הקצבה הוי ליה למתניתין לפרש זמן הקצבה דהיינו לשמואל שנים עשר חדש כדס"ל לקמן ע"כ פשטא דמילתא דכשלא נתן קצבה יגרש מיד כפירש"י. ולפ"ז קשה טובה דלמה ליה להש"ס כל האריכות דלר' יוסי לא הוי ליה ענוי נפש וצריך לשנוי בתולה בתשמיש ומקשה אח"כ ותתקשט ותיאסר שבת א' הוי ליה להקשות בפשטות לר"י למה לא תמתין עד הקצבה לשמואל שמא תמצא פתח. ונראה דמזה ראיה למ"ש לעיל דבפשטות המ"ל שנדרה מקשוט אם תשמש כמ"ש לעיל לפירש"י והש"ס ידע שהיא לא תמצא פתח אלא דלא ידע מהך סברא דכיון דמסני סני אין להמתין שמא ימצא פתח להקמתו כמ"ש לעיל א"כ שפיר יש לומר דהיא יראה לשמש שמא לא ירצה להתיר ותאסר מקישוט עולמית וא"כ לא מצי להקשות בפשטות אלא דכבר כתבנו דאם עיקר הנדר מקישוט אף שהיה התנאי אם תשמש אין הבעל יכול להתיר לר' יוסי כיון דעיקר הנדר אינו ענוי נפש וכמו שנוכיח עוד לקמן בהכרח ולכך הוצרך לשנוי שהי' עיקר הנדר מתשמיש אם תתקשט ועל זה מקשה שפיר ותתקשט ותיאסר וכמו שיבואר עוד לקמן גבי קושית הגמרא ותתקשט ותיאסר. ודוק:

9 פירש"י ד"ה אלמא בעל מצי מיפר נדרי קישוט מדקנס ליה כתובה וכו'. לכאורה תמוה טובא דהא יותר קשה ממה דכפינן ליה שיוציאה דכיון שאינו יכול להפר לה למה חייב להוציאה ותו דכלאורה בנדרי עינוי נפש יותר מפסדת כתובה כמ"ש התוס' ד"ה ואי אמר וכו' דבנדרים שאינם עינוי נפש יש לה כתובה ונהי דיש לומר דס"ל להש"ס דמ"מ לענין זה מודה ר"י דמפסדת כתובתה בנדרי קישוט דלא ניחא ליה באשה מנוולת תדע דהא כתבו התוס' לקמן ד"ה ולא תתקשט וכו' פי' והאיך מצי מיפר אבל לא פריך וכו'. הרי כשנדר הוא מודה ר"מ דיוציא ויתן כתובה אף דלא הוי ענוי נפש כל כך שיוכל להפר א"כ להיפך כשנדרה היא שתפסיד הכתובה דהא כתבנו לעיל לפירש"י ורמב"ם דפירות יכולה לסבול ל' יום ולא כפינין ליה להוציא אם הוא נותן אצבע בנדרה בנזיר אלא אם אומר אי אפשי באשה נדרנית כדאיתא בברייתא אפ"ה למ"ד היא נתנה אצבע תצא בלא כתובה אלמא דיותר סברא דהיא מפסדת הכתובה א"כ בנדרי קישוט דכפינן ליה שיוציא ויתן כתובה אפילו לר' יוסי כ"ש דהיכא דלא מצי מיפר דהיא מפסדת הכתובה נמצא שפיר מקשה מדקניס ליה כתובה אבל אכתי תמוה למה זה לרש"י הא קשה טפי מדכפינן ליה להוציא. ונראה לענ"ד דיש לומר לפי הגירסא בנדרים דף פ' דר' יוסי סבר ניוול דחד יומא לא שמיה ניוול. אבל בניוול דימים רבים מודה ר"י ועיין שם בפי' הרא"ש שהקשה על גירסא זו מסוגיא דידן ולע"ד נראה דא"ש. דאית' בנדרים דף פ"ב ע"ב בנדרה משתי ככרות בא' מתענה ובא' אינה מתענה דמיפר על מתענה ואינה מיפר על שאינו מתענה. א"כ י"ל דה"נ שנדרה מקישוט סתם כיון דס"ל לר"י דניוול דחד יומא לא שמי' ניוול. ה"נ דאינו מיפר לאותו יום כיון דאינה מתענה בה. וכיון דכבר כתבנו דאף דאינו מיפר מ"מ יכול להוציאה בלא כתובה דבזה מודה ר"י כמו שהוכחנו מנדר הפירות דאע"ג דיכולה לסבול אפ"ה מוציאה בלא כתובה למ"ד היא נתנה אצבע. אם כן יש לומר דבניוול דחד יומא דיכול להוציאה בלא כתובה. דהא לא היה יכול להפר על אותו יום אם כן נהי דכשעבר היום תוכל לכוף אותו שיוציאה משום דבשאר הימים היה יכול להפר מ"מ למה יתן כתובה הא יכול להפסידה כתובתה באותו יום עצמו. ובזה נלענ"ד לקיים הגירסא ואלו הם נדרי עינוי נפש וכו'. דכתבו התוס' אין אלו וכו' דלמה שבק מתניתין דיש לומר כיון דפלוגתא היא אם מיפר לשאינה מתענה. וכ"ש דהכא הסוגיא אליבא דשמואל דס"ל דמיפר לשאינה מתענה אם כן מנ"ל להקשות. ונראה דמוכח מברייתא זו דר' יוסי ס"ל דאינו מיפר לשאינה מתענה. דהא בקישוט דבגדי צבעונין מודה רבי יוסי דיכול להפר. אם כן ברישא בקישוט סתם גם בגדי צבעונין בכלל. ואפ"ה אינו יכול להפר שאר קישוטים משום דאינה מתענה בהם. וכיון שזכינו לזה נלענ"ד יותר דיש לפרש בפשטות טפי דברי רש"י ז"ל דס"ל דסתם קישוט כולל הכל והוי ליה להפר על בגדי צבעונין. ולכך יוציא ויתן כתובה. אבל כיון דהוא ג"כ יכול להוציאה בלא כתובה משום שאר קישוטים שאינו יכול להפר. אם כן למה יתן כתובה. ודוק היטב:

10 גמרא ולא תתקשט וכו'. פירש"י ותוס' דהקושיא הוא דלא יוכל להפר. ולכאורה קשה דילמא מיירי בנדרה היא סתם בתשמיש והוא אמר לה קיים ליכי אם תתקשט ומופר אם לא תתקשט אם כן שפיר נתן אצבע כיון שהיה יכול להפר של תשמיש סתם. ופליגי ת"ק ור' יוסי אם יכולה לסבול שלא תתקשט ל' יום. ונלענ"ד דא"א לומר הכי דקי"ל דאי אמר לה קיים ליכי היום ומופר למחר אינו מופר דלעולם הפרה צריך להיות מעכשיו. א"כ אי אפשר לומר שאמר לה דאם תתקשט אזי יהיה קיים לאחר הקישוט ועכשיו יהיה מופר עד הקישוט. ע"כ תצטרך לומר שחל מעכשיו אם תתקשט ולר' יהודא דס"ל בקנם בשינה היום אם אישן למחר דאסור בשינה מיד משום דבתנאי לא מזדהר וכיון שאסורה בתשמיש מיד א"כ בשבת אחת יוציא לר' יוסי. אף דמצי לומר דשמואל ס"ל כר' נחמן דס"ל דבתנאי מזדהר מ"מ ניחא ליה לאוקמי ר' יהודה כשמואל. ועיין בסמוך. ודוק:

11 שם תתקשט ותאסר וכו'. פירש"י אמאי יוציא לאלתר לכאורה כוונתו דהוקשיא על הת"ק דס"ל דיוציא לאלתר דאי לר' יוסי והקושיא דלמה אמר ר"י בעשירות ל' יום אמאי הא לאחר ל' יום תוכל להתקשט ולהמתין עוד שבת א' הוי מצי לשנוי כגון שאסרה עליה תשמיש מעכשיו אם תתקשט וכיון שכבר שמשה תוך ל' יום א"כ אסורה בקישוט לאחר ל' יום אלא דלפמ"ש בסמוך דקושית הש"ס ולא תתקשט וכו'. דהיינו לרב יהודה דס"ל דבתנאי לא מזדהר אם כן קשה דהא המ"ל לר' יוסי נמי דליכא לאוקמי במעכשיו דא"כ למה תמתין ל' יום הא אסורה בתשמיש מיד. ולכאורה היה נראה דלר' יהודא אסורה בקישוט מיד שמא תשמש ואין כאן קושיא אפילו לת"ק וצ"ל דהקושיא לר"נ דס"ל דבתנאי מזדהר א"כ שפיר המ"ל לר"נ באוסרת תשמיש מעכשיו אם תתקשט וכבר שימשה תוך ל' לר' יוסי וצ"ל דהקושיא לת"ק אך לע"ד דוחק גדול לפרש כן דסוגיא סתמא תחלה אזלא כר' יהודא והדר אזלא כר"נ והעיקר בזה כמ"ש לעיל דבנדרה מקישוט אף שתלתה בתשמיש אין הבעל יכול להפר לר' יוסי כיון דעיקר הנדר הוא מקישוט וצ"ל שנדרה מתשמיש אם תתקשט והמ"ל גם קושיא שניה לר' יהודה. ונראה לע"ד טעמא דרש"י ז"ל דאי הקושיא לר' יוסי הוי ליה להקשות בפשיטות לר' יוסי דלמה בעניות שלא נתן קצבה דמשמע כשלא נתן קצבה יוציא מיד כמ"ש לעיל. וכפירש"י במתניתין למה לא תמתין עד הקצבה שמא ימצא פתח. וכבר כתבנו דהא דלא מקשה מיד הכי לעיל. משום דהמ"ל שנדרה מקישוט אם תשמש כמבואר לעיל באורך אבל כיון שכבר הקדים דלר' יוסי א"י להפר אלא כשאסרה מתשמיש אם תתקשט שפיר המ"ל דתמתין עד הקצבה אלא ע"כ הוכיח רש"י ז"ל דהקושיא הוא לת"ק וניחא ליה להקשות על דברי הת"ק הואיל דדברי הת"ק שנויים במתניתין ברישא קודם דברי ר' יוסי אך אכתי זה דחוק דיותר ה"ל להש"ס להקשות לדברי ר"י עצמו גם בלשון רש"י ז"ל אינו מפורש דהקושיא הוא לת"ק ונלענ"ד ברור דס"ל לרש"י ז"ל כשיטת הטור וש"ע בסימן ע"ד דבנדר כה"ג כגון בעניות לרבי יוסי ובנדר שלא תלך לבית אביה לקמן אף שיכולה לסבול זמן ארוך מ"מ אם תלה בתשמיש אין להמתין רק ז" ימים שהוא שיעור התשמיש דלא כשיטת התוספות לעיל בריש פירקן בד"ה ה"נ כיון וכו'. עיין ח"מ וב"ש שם א"כ הקושיא הכא לר' יוסי עצמו דס"ל בעניות שלא נתן קצבה דהיינו שיוציא מיד הא כיון שתלה בתשמיש הזמן הוא כשיעור התשמיש דתמתין שבת אחד והא דקאמר ותתקשט ותיאסר ולא קאמר סתמא ותמתין שבת א' דהא לר' יוסי יכולה לסבול קישוט נראה דכיון דהטעם שמא ימצא פתח וקי"ל דאין מתירין הנדר עד שיחול וכיון דאמרה אם תתקשט א"י להתיר עד שתתקשט ויחול הנדר והיינו דקאמר ותתקשט ויכול להתיר ותמתין שבת א' שמא ימצא פתח ומזה ראיה לדברי הטור והש"ע הנ"ל והכי משמע נמי מלשון הש"ס לעיל וסבר ר' יוסי בעניות שלא נתן קצבה משמע דעיקר הקושיא ע"ז דמסקנת הקושיא הוא ותתקשט ותיאסר. ודוק היטב:

12 תוס' ד"ה כגון וכו' ונראה לרשב"א וכו'. לכאורה הוא דחוק דאפילו לשיטתם שכתבנו בסמוך דצ"ל דהקושיא לת"ק כמ"ש בסמוך מנ"ל דת"ק ר' יהודא הוא ואם כוונתם דה"ל לר' יהודא לפלוגי גם זה דחוק כיון דכבר פליגי בפירות לעיל. ל"ל לאהדורי וליפלוגי וכ"ש לפמ"ש בשיטת רש"י ז"ל דהקושיא לר' יוסי מנ"ל דס"ל כר' יהודה. ותו קשיא לי טובא לפירש"י שפירש לעיל דפליגי ת"ק ור"י בפירות דת"ק ס"ל כיון דנדרה בסתם לא תמצא פתח ויוציא מיד. ור"י ס"ל דעכ"פ צריכה להמתין יום או ב' ימים בכהן שמא תמצא פתח כנ"ל. א"כ אי ס"ד דהקושיא לר' יהודה דס"ל בפירות יום א' כמ"ש התוס' הכא. אם כן לא משני מידי דמסני סני. מה בכך הא גם בפירות שייך נמי מסני סני ואפ"ה ס"ל לר' יהודה דתמתין יום א'. בשלמא לפי' התוס' דר' יהודה ס"ל בפירות דעכ"פ צריכה לסבול יום א' או ב' ימים יש לומר בקישוט אינה יכולה לסבול כלל אפילו יום א' לת"ק אפילו אי ס"ל כר' יהודה בפירות. אבל לפירש"י דבפתח תליא מילתא אין לחלק כלל. ונ"ל עיקר מזה ראיה לדעת רמב"ם ורש"י ז"ל דפירות יכולה לסבול לת"ק עד שלשים יום אם כן ממ"נ קשה הכא דאי ס"ל לר' יוסי כת"ק תתקשט ותיאסר בפירות עד שלשים יום. ובזה יש ליישב טפי מה דפירש"י דהקושיא ותתקשט ותאסר הוא אמאי יוציא לאלתר בין אי קאי על הת"ק בין לפי מה שפירשנו דקאי אהא דאמר ר' יוסי בעניות שלא נתן קצבה דמשמע כשלא נתן קצבה יוציא מיד. ולא פירש דקאי נמי אהא דאמר ר' יוסי בעשירות ל' יום דתמתין שלשים ושבעה. ואם נדרה בסתם תמתין שבעה לבד כדעת הטור וש"ע הנ"ל. ולפמ"ש א"ש דהוי מצי לדחוי שתלתה בפירות כמו שכתבו התוס'. וכיון דס"ל לרש"י כהרמב"ם דבפירות יכולה לסבול שלשים יום אם כן המ"ל דבאמת הנהו שלשים יום הוא משום פירות דתתקשט ותאסור בפירות שלשים יום. אך דזה לא יתכן לפירוש הראשון שכתבנו לעיל בשיטת רש"י דהמקשה לא ידע מסברא דמסני סני. והוי מפרש פלוגתא דת"ק ור' יהודה בפירות שאינה יכולה לסבול כפי' התוס'. וצ"ל כפי ישוב השני שכתבנו לעיל דגם המקשה ידע דהיא לא תבקש פתח אלא דקושיותו שמא ימצא הבעל פתח להקמתו דלעיל יש לומר שנדרה מפירות אם תשמש ואינה יכולה לשמש שמא לא ימצא הבעל פתח ותיאסר אפילו לאחר גירושין. מה שא"כ הכא בקישוט א א לפרש הכי דאם כן אינו יכול להפר לר' יוסי כמ"ש לעיל. ודוק היטב:

13 בגמרא אמר אביי סיפא אתאן לכהנת ור"י היא. כבר כתבנו לעיל מה שהוכרח אביי לפרש דת"ק פליג על ר"י ולא אמר דר"י מפרש דברי ת"ק ונראה עוד דהא דקאמר ור"י היא ולא קאמר דת"ק נמי ס"ל עכ"פ בהא לחלק בין ישראלית לכהנת דהא ע"כ אין לדמות לדלעיל בכל מילי דהא גם ר"י אינו מחלק בין כהנת לישראל בכל מילי ולא פליג נמי בזמן שהוא בעיר עמה. ונראה דא"ש על פי מה שכתבתי לעיל משום דלשמואל ע"כ צ"ל הכא נמי בנדרה היא דאל"כ תמתין רגל ושבת א' וכ"כ בספר פני יהושע א"כ הא קי"ל דהמוציא משום נדר לא יחזיר ואין חלוק בין כהנת לישראל וצ"ל ר"י היא ור"י ס"ל דנדר שלא הודר ברבים יחזיר א"נ כמ"ש לעיל דהא דבכהנת אינו מגרש על תנאי אם לא תמצא פתח משום דס"ל לר"י אין ברירה בתולה בדעת עצמו וא"ש אפילו לרב דס"ל דמיירי בנדר הוא דה"ל תולה בדעת עצמו אם יתחרט לכך קאמר ור"י היא א"נ כמ"ש לעיל בריש פירקין דמיירי שהיה הנדר בזמן שהיא תחתיו וא"י לגרש על תנאי דאם יגרש לא יוכל להתיר כשאין הנדר חל אף אם ימצא פתח דלא יוכל לקדש אותה ולהתיר משום דר"י ס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וכל זמן שלא הותר הנדר הרי היא גרושה לכהן. מיהו לפ"ז הוי מצי אביי לאוקמי אפילו כת"ק דהא ס"ל לאביי בקידושין דף ע"ח דאפילו קידש לוקה א"כ א"י לקדש ומחוורתא כדשנינן מעיקרא. ודוק

14 שם א"ר יונתן ככלה שנמצאת שלמה. יש לומר המשך הכתובים שם בזה הדרש אם חומה היא וגו' דקאי על התורה כמו שאחז"ל בפסחים ר"פ האשה והענין שאחז"ל שהתורה מגלה סתרים ללומדיה כאשה המגלה סתרים לבעלה. אמנם יתחלק לפי ענין היגיעה והשעשוע בה כי המיגיעים מאוד ומשתעשעים בה כמ"ש בחוקותיך אשתעשע תתגלה לו עומק ההלכה לאמתה של תורה. אך המעיין בה לפרקים בלא יגיעה כן יראה אותה בהסתר פנים ויעלה את המדומה כאלו עמד על האמת. ובאמת בהתקרב הענין לברר היטב ימצא כי אין בדבריו ממש והוא כמשל הציור שבהסתכלות מרחוק יראה כאלו הדבר ממש בצורתו ובהתקרב אליו וימשש בו ימצא שהוא רק דמיון בעלמא וז"ש אם חומה היא שהוא מתחזק בה בכל עוז והתלהבות חשקו יבנה בה בנין טירת כסף. ואם דלת היא כפירש"י שם שהוא כמו דלת הסובבת על צירה פעם לפנים פעם לחוץ אזי נצור עליה לוח ארז ר"ל ציור בעלמא שמציירים על לוח ואין בו ממשות וירמז לשון לוח שאותיות כסף מתהפכין בא"ת ב"ש לאותיות לוח ולהיות כי אחז"ל שהמחדש דבר לאמתו הנשמה עולה למעלה בלילה וכ"ש בשבת שהנשמה יתירה עולה למעלה ומתפארת ודורשת בישיבה של מעלה. ע"כ יצדק שזהו כוונת חז"ל שפירשו אז הייתי כמוצאת שלום שנמצאת שלמה ורדופה להגיד שבחה בבית אביה למעלה. ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו:

15 שם אמר ר' יוחנן ככלה בבית חמיה יראה ענינו כמ"ש לעיל בדף ז' ע"ב כי מרוב החיבה שחיבב הקב"ה את ישראל דומה כנסת ישראל לנשואה אליו. והחילוק שבין ארוסין לנשואין הוא כי באירוסין ימצא בה תנאי וסימפון שאפשר ימצא בה מום ויתבטל למפרע. אבל אין תנאי וסימפון בנשואין. ויראה שזהו שאמר הכתוב כולך יפה רעייתי ומום אין בך אתי מלבנון כלה שכבר כתבתי שם דעת המפרשים כי החופה היתה במשכן דכתיב בין שדי ילין ובמדרש שמואל איתא על פסוק כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה' וגו' ר' נחמיה אומר אין הואיל אלא לשון לינה. וביארנו זה המאמר בארוכה ופירשנו דכוונת ר"נ היתה כי אין למצוא עלינו שום טענת סימפון ומום. כי הואיל לשון לינה כוונת לשון נשואין שאין בו תנאי. וז"ש כולך יפה רעייתי ומום אין בך שהרי אתי מלבנות כלה ר"ל מבנין המשכן שנקרא לבנון שהוא רמז על חופה שאין אחרי' טענת סימפון ומום. ואם זה הי' לשעבר כ"ש בבנין העתיד שנהיה ככלה בבית חמי' בלי מצא שום מום כדאמרינן לעיל שנמצאת שלימה בבית חמיה ר"ל בשעת החופה כשמיתייחד עמה בודקה ונמצאת שלימה: